במאמרנו זה, ניגע על קצה המזלג בהליכי הסדרת מעמדם של מבקשי מקלט בישראל, ובהליכים בבתי הדין למשמורת שהוקמו מכוח חוק הכניסה לישראל.
כידוע בשנים האחרונות הולכת ופוחתת תופעם המסתננים מארצות אפריקה, וזאת עקב בניית הגדר בגבול הדרומי שהפחיתה לאפס את מספר המסתננים, וגם עקב מלחמה רבתי של מוסדות המדינה בתופעת ההסתננות הנ”ל
למרות ההד התקשורתי של המסתננים מאפריקה, הרי שקיימים מגוון של מבקשי מקלט ממדינות העולם, חלקם על רקע מלחמה אזורית וחלקם על רקע משפחתי או רדיפה פוליטית.
ישראל נמנית על המדינות החתומות על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים משנת 1967.
סעיף א(3) לאמנה קובע חמישה תנאים להגדרת אדם כפליט:
“בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ, או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור.”
בישראל אמונה על הטיפול בפליטים ומבקשי מקלט יחידת
– RSD (refugee Determination status)
שמשויכת למשרד הפנים.

לצורך קבלת הכרה כפליט, יש צורך להגיש בקשה פרטנית מנומקת, ומבוססת על העילות המנויות לעיל.
עד לרגע קבלת האישור מסוג 5(א)2 סטטוס המבקש אינו מאפשר עבודה בישראל, והמעסיק צפוי לקנסות בגובה של עשרו אלפי שקלים.
לאחר נתינת האישור הנ”ל משתנה מצבו “למבקש מקלט”, וניתן לו אף האישור לעבוד בהסתמך על פסיקת בג”ץ בעניין שניתנה לאחרונה.

גם במקרה של דחיית הבקשה על ידי הרשויות ניתן להגיש ערר על החלטת משרד הפנים לבית הדין לעררים .

לייעוץ פרטני וטיפול בהליכים הנלווים להגשת הבקשה ולערעור בבית הדין מומלץ לפנות למשרדינו.